La Poele D'or

בשבוע שעבר, נדמה לי בצהרי יום ראשון נכנסנו עם רובי למקום הקבוע שלנו לאכול ארוחת צהריים. המסעדה הצרפתית הקטנה בתל-אביב הנמצאת ברחוב הברזל לא כל יום מתמלאת באורחים. אנחנו רגילים לשבת בה, להתנתק מהעבודה, לשמוע מוזיקה צרפתית שקטה ולסעוד את ליבנו במאכלי גורמה טעימים. אותם צהרי יום ראשון האווירה - איך אגיד את זה בעדינות - התקלקלה מעט.
באמצע ארוחת הצהריים נכנסה למסעדה חבורה של 5-6 צעירים, והתישבו שולחן לידינו.
תהיתי האם החופש הגדול בבתי הספר כבר החל (אחרת מה הם עושים פה?). אך במהרה הסתבר שהם לא תיכוניסטים, אלא עובדי היי-טק.
אחד מהם הצהיר בקולי קולות:
! shared folder-יש לי רעיון! בואו נעשה את זה ב

עיניו יקדו מהתלהבות, דמו רתח, ועורקיו געשו.
חבריו לקבוצה כמעט נפלו מהכיסא משמוע רעיון נהדר שכזה. אחד מהם הפיל את המזלג, לאחר רעד קולו מרוב מהתרגשות והפסיק ללעוס. הרוב סתם ונשארו פעורי פה מגאונות חברם. הנמוך מהם - לאחר שיצא מהשיתוק הרגעי - כך מלמל בין שיניו:
- נפלא, נפלא! חבריה, זה פתור! זהו!

רובי ואנכי הבטנו זה בעיני זה, ללא מילים רצינו פשוט להיעלם. לא להיות. השניצל על הצלחת רצה למות, והאורז העלה עובש קל.
המקלט האחרון שהיה לנו, והגן עלינו - איננו עוד. הם הגיעו אליו. כבשו אותו כמו שכובשים מבצר. בהתלהבות ובצעקות רמות.
אנחנו במנוסה.