Monday, August 27, 2007

שרשרת הייסורים של שער בניין תל-אביבי ממוצע


אצלי בבניין התקלקלה הידית של שער הכניסה.
הגיע איש מקצוע אשר תיקן את הידית. אך תוך כדי עבודת התיקון ברח לו המברג מהאצבעות, וחדר ברעש איום דרך חלון הזכוכית של השער פנימה לתוך הבניין.
כמובן הוחלט שלא להחליף את הזכוכית. הפתרון המקורי שנמצא למפגע הסביבתי המסוכן היה להדביק שלט צהוב קטן על הזכוכית: "נא לסגור את הדלת!"
אחרת ודאי לא הייתי חושב לסגור אותה...
השלט ביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר והסתיר את שבר הזכוכית בצורה תמימה, כך שבאי הבניין לא שמו לב שזכוכית הדלת שבורה.

לפני כשבוע נסדק סדק ארוך בתוך הזכוכית יוצא מהשלט ועד לקצה הדלת.
אחדים לעגו:
נו, יצא המרצע מהשק!
אחרים - שלא זכרו שהחלון שבור - סברו שהדבק שאיתו השלט הודבק הוא שגרם לנזק.
תאוריות מהסוג הזה עד היום עושות את דרכן מפה לאוזן בין הדיירים.

הבוקר התקלקלה שוב ידית הדלת.

בסופו של דבר קיבלנו ידית מקולקלת, זכוכית שבורה בדלת, ושלט שאת הוראתו אי אפשר לבצע.
ישראל 2007.

--א

Friday, August 24, 2007

The Cape Cod Model

Recently I've heard about the Cape Cod model, which enables people be more effective in relating one-on-one, in groups, and in organizational settings.

The model is based on the Gestalt approach. For more info on this see: here.

Usage of the model increases awareness of what people do well and what their strengths are and helps them to also see what blocks their productivity and satisfaction.

For more info on Cape Cod see: here.

Thursday, August 16, 2007

תום השירות

אמש אחרי שכולם הלכו כבר לישון צעדו רגליי בין עצי האקליפטוס על משעולי החצץ של תל-השומר.
הכוכבים הנושרים שנראו בשמיים, והירח שממנו נשאר רק סהר דקיק הצטיירו כמו תמונה מעוצבת במכחול יפני.
קווי צורות המחסנים הרחוקים במישורים הצחיחים משתרעים עד טמיעתם בחושך הליל בלב ליבו של הקיץ הלוהט.
את שלוות האוויר חתכו זימזומי היתושים אשר רמזו בנוכחותם שהטבע עודנו האדון למרות המאמץ המלחמתי שהצבא עושה נגדו.
חצות הלילה שעה מתאימה למחשבות.
עוד פחות מיממה אני נפרד מהקבוצה הזאת, מהקבוצה שמעל לכל ספק היתה המצליחה ביותר בשנים האחרונות.
אנשים שרובם לא הכירו אחד את השני לפני כן התגבשו ועיצבו מחלקה ממושמעת, מגוונת, ומעניינת.
כמה שאני מתלונן, אני בסך הכל אוהב את האנשים האלה שמקדישים את חופשת הקיץ שלהם לבוא ולעבוד בחינם עבור צה"ל.
נוכחותם בבסיס מורגשת היטב, והם מחדירים מוטיבציה לחיילים הצעירים אשר נותנים רק כרבע מהתפוקה של המתנדבים.
כל הכבוד!
חכמינו אמרו שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, ואילו שלישי ייבנה עקב אהבת חינם.
אני מרגיש שהמתנדבים כאילו בונים את בית המקדש השלישי מדי יום.

היום כבר יום חמישי בערב, אני יושב בביתי בתל-אביב ומעלה תמונות לאינטרנט, זכרון שנשאר ויהדהד עד בואה של הקבוצה הבאה.
הנה כמה מהתמונות:








הנה כל התמונות



Friday, August 10, 2007

שובו של הכובע

זה עתה הוצאתי את הבגדים ממכונת הכביסה. כיבסתי את המדים, ואת הכובע גם כן.
כשהוצאתי אותם מהמכונה היו שני כובעים...
בחיי.

מסקנה: כובע צבאי מתרבה לבד. סתם ככה, בלי סיבה מיוחדת, בזמים ובמקומות אקראיים.

Na ez mar tulzas. Kiszedtem a mosogepet miutan kimostam az egyenruhamat es a sapkat. Amikor bepakoltam egy sapka volt. Amikor kiszedtem mar ketto.
Azt hiszem osztodassal szaporodik.

למה כובע

דברים משעשעים קורים בצבא.
דוגמה אחת: לפעמים אני מסיע מתנדבים ברכב הפרטי שלי למקומות עבודה מרוחקים.
לא היה כמעט יום שבו לא מצאתי כובע שמישהו איבד אותו באוטו.
עד אתמול הצטברו ברכב 4 כובעים.
במסדר הנפת דגל הלאום מדי בוקר כולם עומדים עם כובעים.
גם אתמול זה היה כך. ברכב היו ארבעה כובעים, ולאיש לא היה חסר.

הכיצד? אין לי מושג. חוקי המתמטיקה משתנים בצבא.

--א

ezt leirom magyarul is.
Katonai sapkat visel mindenki a reggeli zaszlofelvonasnal.
A sapka arra is jo hogy a tuzo napon lehessen hordani. Igy van ez onkenteseimmel is.
A heten sokszor fuvaroztam oket a bazison belul autoval. Majdnem minden nap valaki elvesztett egy-egy sapkat az automban. Igy gyultek a sapkak a hatso ules mogotti kalaptartoban.
4 sapka gyult ossze ott a het folyaman. A tegnapi zaszlofelvonasnal mar vartam hogy kinek fog hianyozni sapkaja. Mindazonaltal mindenkin volt sapka - senkinek sem hianyzott.
Hm. valaki ez nekem elmagyarazna? Vagy a hadseregben uj matematikai szabalyok ervenyesulnek? Vagy kleptomanias a nep?

Friday, August 3, 2007

מילואים, שבוע ראשון

נמל התעופה, 6 שעות, בילוי נחמד!

אז הסבר קצר על ההבדל הדק בין טלכרד, כרטיס סים, לא גברתי, זה לא אותו דבר. לא, זה שהטענת את בטריית הטלפון זה לא אומר שיש גם כסף על החשבון...
אבל אני לא ממש מבין בזה...
יקר פה, כן הכול יקר
אוטובוס לבסיס, מזוודה נשארת, אוטובוס בורח, מתנדב צורח
אוטובוס חוזר, נמצאה האבידה
נמצאו עוד כמה אבידות באוטובוס, אבל הכול בסדר, רק המזגן לא עובר

יש לשתות הרבה, חם מאוד, אתם לא רגילים,
החולצה גדולה מדי, היא קטנה מדי, היא גם גדולה וגם קטנה באותו זמן
איך זה יכול להיות? המ...
מסדר, הנפת דגל, דיסטנס, לא נורא... תגיות לחולצות
חלוקה לעבודות: חם מדי, קר מדי, רחוק מדי, קרוב מדי, קשה מדי, קל מדי וכל זה ביחד
אכן, אסור לצאת מהבסיס, לא ייתנו לך לחזור... אז מה? מה אז מה? איפה תשני?
דפיקות בדלת 2 וחצי בלילה, אישה מבוהלת, אחוזת אימה... מה יש? יש לטאה בחדר לטאה!!!! אוי!!! אה זה לא ערשי? אז לא נורא.
סופ"ש מתקרב, אפילו המזגן תוקן, אוטובוס בא לקחת את המתנדבים לסופ"ש בתל-אביב... נהג: איפה זה התחנה המרכזית? אה. בתל-אביב? אוקיי? איך אני נוסע לשם?
יפו, בית-עודד (אכסניה של שר-אל), חלוקה לחדרים... אחר כך ישיבות עם המפקדה ודיווחים

ויהי ערב ויהי בוקר שבוע אחד.


קבוצה מגוונת, 27 מתנדבים, כולם נחמדים, ובעיקר מעניינים
יש את הביישן, השולט, הדתי, זה שמדבר מהר, זה שלא שומעים, זאת שלא מקשיבה, זאת שמאבדת דברים (כבר הפסקתי לספור כמה), יש צעירים, יש מבוגרים

אבל כולם עובדים יפה ללא כל תמורה, סתם, כי בא להם לתרום למדינה ולצה"ל. לא מקטרים, אוהבים את האוכל הצבאי. ואני מדריך אותם, מתרגם להם, אחראי עליהם, ומחדיר בהם מוטיבציה נוספת.
אני אמנם היאררכית המפקד שלהם, אבל יש לי תחושה שדרגת "המתנדב" היא הדרגה הכי גבוהה בצה"ל.
אני לא התנדבתי לשירות, הם כן.
אני מקווה שהם נהנים