ויקרא המרצה לאיתן הקטן: איתן !
ויאמר איתן: הנני.
ויאמר המרצה: איתן ביום שלישי אתה נבחן, עליך ללמוד את כל החומר על בוריו !
וייפלו פניו של הסטודנט הנודע, ויירע לו מאוד מאוד.
וילמד איתן יומם וליל, השכם והערב, בשוכבו ובקומו.

ויומיים לפני המבחן המדובר כותב איתן את הפוסט הזה.

כמו ילד קטן המחפש תירוצים למה כדאי שלא להתכונן שקעתי במחשבות עמוקות מדוע ולמה זה לי.
למה המוסדות האקדמיים מרגישים צורך כה עז לקלקל לסטודנט את חווית הלימודים ?
ללמוד - לדעתי - אחד הדברים היפים בעולם. כמו ליצור יש מאין, משהו שהופך להיות שלי בתהליך איטי של הבנה והפנמה כאחת. כצמא המרווה את צמאונו אני שותה תכנות רשתות, או בסיסי נתונים מקדמת הטכנולוגיה של ימינו.
עד בערך שבוע לפני המבחן. אז החוויה בין רגע נהרסת, הצמאון נעלם, המוטיבציה יורדת. כמגדל קלפים קורס העניין הרב שגיליתי עד כה. כל כוחותיי מופנים למטרה אחת בלבד: איך לעבור את זה. ללמוד למבחן זה מעין הלוויה. אנו מלווים את החומר בדרכו האחרונה.
יותר לא יהיה לנו חשק לגעת בו.

טוב אולי מוטב שאחזור ללמוד.

ויחזור איתן לחומר ללמוד וייטב לו.