החוכמה שבשומשום והלחמניה הלוחמנית

הבוקר ערכתי קניות בסופר שבקניון איילון. רכשתי לי מצרכים לשבת, בין השאר הונחו בעגלה ארבע לחמניות עם שומשום.
כשהגעתי לקופה עוד לא היה לי מושג על מה שעומד לקרות; לשעשע ולזעזע בעת ובעונה אחת.
הקופאית ערכה חשבון כהרגלה כאשר הגיע תורן של הלחמניות המדוברות עם השומשום.
שם נוצרה בעיה קטנה: מספר הקסם בן חמש או שש הספרות שישב על פיסת הנייר הייצוגי על כל אחת מהלחמניות היה מכוסה השומשום!
אוי, מה עושים?
שואלים את הקוד המיוחל בקופה הראשית?
לא!
אולי שואלים את הקופאית השכנה?
לא ולא!
הפתרון היה הרבה יותר מקורי ויצירתי.
מתחילים לגרד את השומשום עם הצפורניים עד שייראה המספר!
איך לא - השומשום העקשן היה דבוק חזק, לקח לה כ-10-15 שניות להבין שסתם לגרד - לא יעזור.
בשלב הזה היא התחילה להילחם בנייר עצמו. לבסוף הצליחה הקופאית בעלת הרעיונות המשונים להוריד את הפתק - ואיתו כרבע מהלחמניה.
כמה לקוחות שעמדו בתור התחילו להתגלגל מצחוק ואני התחלתי לחפש את המצלמה הנסתרת.
גירוד קל נוסף על הפתק הקרוע הכריע אותו סופית, והמספר התגלה לעיניי כל.
-2.17 שקל כל לחמניה - כך הקופאית הדיספונקציונלית.
- כן, הרי אמרתי לך... - השבתי בשקט, והלכתי לאיטי להחלף את הלחמניה הקרועה באחת שלמה.

לא היתה שום מלצמה נסתרת...
בדרך הביתה חשבתי מי יותר חכם: הקופאית, האופה, או שמא השומשום על הלחמניה.
אני חייב להודות: אין לי תשובה חד-משמעית.

--א