צמרת הליכוד

הבוקר בדרכי לעבודה ראיתי אוטו חונה באדום-לבן. על שמשתו היה פתק קרוע בכתב יד בלשון:
"פקח נכבד! אני פורק סחורה, תיכף אשוב. בנוסף אני הייתי הנהג הצמוד של צחי הנגבי ואחרים בצמרת הליכוד, אני מבקש להתחשב."

ומה עם הפקח מהעבודה?
אבל בעצם צחי הנגבי כבר לא מהליכוד... אבל מה זה משנה?!
סתם... מצחיק.

--א

עיתונות וחדשות

לפני כמה שבועות התפרסמה כתבה קטנה באחד מאתרי החדשות שכתבה:
הונג קונג מנעה מ-8000 תושבים אמריקאים להיכנס לתחומה.
כעבור כמה שעות בא תיקון קטן: האמריקאים היו למעשה חיילים...
לא עברו שעתיים ופורסמה הבהרה בעניין: למעשה הונג קונג מנעה מנושאת מטוסים אמריקאי (ועליה 8000 חיילים) להיכנס לנמלה.

זה כבר נשמע קצת שונה...

--א

מונה הסופגניות

כפי שידוע לכולם בחנוכה קיימת פאניקה מסויימית מסביב לנושא נזקי הסופגניות.
מקורות מדעיים ברדיו ובאינטרנט הודיעו לציבור שאכילת סופגניה אחת שווה ערך לצלחת עמוסה בשניצל, פירה תפוחי אדמה, ואורז בתוספת סלט ירקות טריים.
גם אני לחצתי על כפתור הפאניקה, והחלטתי לאכול כמה שפחות סופגיות. לאור הנסיון הקשה משנים שעברו החלטתי השנה לפרסם בפומבי את כמות הסופגניות שאני אוכל במהלך החג.
מונה זה מוצג לציבור הרחב לראווה בכותרת של הבלוג. הוא לא ימנע לחלוטין אכילת סופגניות, אבל אולי לפחות אני אחשוב על זה פעמיים לפני שאני מקרב לפה את הבצק הגולמי ספוג השמן המסורתי.

חג שמח!

--א

משא מאסותא

שלשום בצהריים הלכנו כמה חברים מהעבודה לאכול ארוחת צהריים במסעדת ג'קו אשר ברחוב הברזל בתל אביב.
צעדנו לאיטנו ברחוב וחלפנו על פני חזיתו של בית חולים אסותא החדש שבשלבי בנייה מתקדמים. מנוף ענק עומד מעל הבניין ומתנשא לגובה רב.
כאשר התקרבנו לזירה המנוף בדיוק הרים איזו מכולה ענקית מלאה בחומרים. התרוממה המכולה ל-10 מטר גובה. טון וחצי חומר בניה התנדנד כמו מטוטלת של שעון מעל הרחוב לרוחבו. אנשים ומכוניות עשו את דרכם בדיוק מתחת. אנחנו נעצרנו וחיכינו שהיא תחזור להתנדנד מעל אתר הבנייה.
לא מעודד. אולי בעצם הם מנסים לדואג ללקוחות עתידיים. אחרת קשה למלא בניין כזה גדול.

--א

intellectual horsepower

We are having the annual employee evaluation period. I had to fill a form in which I am asked for self-evaluation regarding some questions. One of the brilliant question was: From 1 to 5 indicate your intellectual horsepower.
Hm... I know my car used to have around 80-90 horsepowers, but it wasn't so intellectual.
I am just wondering how am I supposed to measure this attribute of mine. I would say 4.57 maybe, but it must be whole number...
BTW do horses wonder?

14-18/11 - Hong Kong

In short. I came over from Tokyo to Hong Kong. I met by brother on the airport. We spent 2-3 days together. Both of us bought a MacBook. This is a most serious stuff. Mine shipped with Leopard, the latest Mac OS 10.5. Very usable interface, of a highly configurable unix-based system. HW and OS developed by Apple, so no bad integrity-related surprises there. The 13.3'' box is white and has an Intel dual-core 2.2GHz processor in it, and a 2 Gb RAM. So cute.
We walked all around the city. Living in Causeway Bay it's easy. 1 minute from the subway station, 2 minutes from the tramway stop on Hennessey Road. On Thursday we had dinner in the Soho of the city on the Midlevels. Today I returned to the Soho, and ate in a excellent restaurant. It was delicious.
Tomorrow I'm having a 12-hour flight to home. My new MacBook will provide the entertainment. I still must get used to couple of new things and concepts.

13/11 - Tokyo

After yesterday's party which ended deep in today I simply couldn't manage to be at the fish market at 6am. Well, there is at least one more reasons why I must come back to Tokyo. Today was my last full-day in Japan. I put the camera in the backpack, and just walk all around several places in the city. At the end I took a water-bus cruise in the Tokyo Bay. Now I am back at the hostel, and will soon start organizing my backpack.
Tomorrow I am heading to Hong Kong to meet my brother :)

12/11 - Tokyo

Today in the morning hours I finally understood that in order to get around in Tokyo, I can use the JR lines, besides the subway. A ride from Ueno station to Shinjuku took around 25 minutes. Oh, I almost forgot to mention that it is free, thanks to my JR Pass. Shinjuku is a very famous and crowded neighborhood of Tokyo. It has two parts: east and west. The east part is more like a downtown for young people, many restaurants, pubs, clubs and amusement. The western part of Shinjuku is a most modern business district, with lots of skyscrapers. There I entered an Italian restaurant, where I ate buffet-style pizza, pasta, salads, and other tasty stuff. They tried to speak to me Italian, however I disappointed them when I answered in English.
After Shinjuku I went back to Tokyo Station area, where I explored Hybia Park, and surroundings.
I entered some department stores hoping to find some man-wear stuff. However ALL what they had were suits and socks.
Today I enjoyed the sunshine very much. However I payed attention to the fact that I was almost the only person in the city with a short T-shirt.
Tomorrow I'll try to wake up early to go and see the Tsujiki morning fish market. I supposed to be there at 6am. Well... let's hope.

11/11 - Tokyo

Today in the morning hours I took the subway to Ueno, and entered the National Museum of Sciences. This is a huge museum, which has a permanent exhibition, and extras as well. I began my route on the extra exhibition which deals with robotics. It has explained the history of robots from the Japanese traditional mechanical puppets until Honda's Asimo, which is a human like robot. It looks and acts like a human in its way of moving. It goes,runs, serves coffee, etc... I saw an amazing 20 minute show. At the end of the show Asimo demanded a round of applause. He even played football a little bit. The permanent exhibition introduced a couple of topics: space exploration, life on Earth, and huge dinosaur skeletons.
After buying another umbrella the rain finally stopped. I knew it deters. Whom? The rain from falling on me.
Then I made a great walk on Shibuya, which is one of the most central parts of Tokyo. Many young people flow on the street. I saw the statue of a famous dog (long story, exceeds this blog). I found a museum of tobacco and salt. Missing sufficient English explanation I just gawked at the boxes of tobacco, and the detailed explanation in Japanese how they gained salt from the sea water. (There is no salt to mine in Japan).
Late afternoon I arrived at the neighborhood of Roppongi Hills. I was lifted up to the 52nd floor of the Mori Tower. There I found a breath-taking, almost 360 degrees panoramic view of the city. In the middle I saw the Mori Modern Art exhibition. A couple of interesting items I found there. Video games projected on the floor, when both players have drums, and beating the drum navigates the racket.
After the exhibition there was already dark outside, so I saw the city view also at night.
Now I'm back at the hostel, waiting others to return, we go to karaoke today, yeah. That will be really funny.

Asimo:

10/11 - Tokyo

I came back to Tokyo today. I've hardly found the hostel I stay, but finally I found my way with the 15 kg backpack in the pouring rain. Then I made laundry, the dryer took about two hours to partly dry my stuff. Anyway.
During a long walk in Ginza I finally discovered that Tokyo is a really expensive city. (Well, so is Tel-Aviv, but Ginza is considered as an extra)
This is a real youth hostel, people meet here from all over the world. I've met some good people from Britain; one from Scotland (Alain), and two from England (Simon and the other guy's name I don't remember).
We went to eat some food in the evening, then we bought beers, and came back to the hostel to drink and eat. This was tempered by occasional political, religious, and CS related academic discussions. We had fun, I won in pool game (!). The table was not balanced, so the game was more like a gravity-ball. The balls moved by themselves on the table. Miracle, they really have their own life.
Tomorrow we all hope for a better weather.
The forecast says: "clear / showers". WTF? Clean OR showers? Eh? Uh? Which one? We can't have both in the very same time! Anyway. Yep, forecasts...
Bed time now - I think. Especially after 3 beers. :)

Pictures

In order to see the album, double click on the slideshow.

9/11 Matsushima Bay

Matsushima Bay is near Sendai on the shore of the Pacific Ocean. This is one of the most beautyful sites I have seen in Japan, and whatsoever. The bay consists of over 260 islands clad with evergreen pine trees. Each island has its own name relating to a Japanese legend. On the shore of the bay a vary nice town is located, namely Matsushima - surprisingly. Temples, shrines, museum, aquarium, and a port. The nearby islands are connected with bridges. Fukuura island for example is connected with a 252 meter long red bridge. Their oyster - a kind of speciality of the place - tastes delicious indeed. Afternoon I took the sight-seeing ferry between the islands. It was very impressive to see those spreaded islands.
Lonely Planet has a list of recommended restaurants for every city. It never disappoints. I didn't miss the sushi recommendation of Sendai this evening. :)

8/11 Tokyo - Sendai

In the early morning hours we said our good-byes with Shimon, who returned home as planned. He was a really excellent mate for this trip. I made a walk in Ueno, Tokyo to see the small streets and the people of the neighborhood in the morning hours. Another walk I took in Shibuya, which is one of the centers in Tokyo. They I headed to Tokyo Station in an overcrowded metro car. In the crowdy hours they remove the sears from the cars, and people only stand - hardly. Absolutely no need to hold on to anything, there is no place to fall. From Tokyo Station I took the Shinkansen to Sendai. Senday is in the north Honshu region of Myagi-ken. This 'town' has 1M citizens. During the day I explored the city center, and some department stores. I didn't buy anything, but I saw a couple of of cool cellphones and cameras.

7/11 Takayama - Tokyo

In the morning we took the train (the slow one) to Nagoya, and from Nagoya the Shinkansen took us to Tokyo station. A guy sitting next to me got off the train at one of the stations, left all his lagguage on it, and got back again after less than a minute with a box of seafood, which he bought in the platform kiosk.
In Tokyo we made a walk at nearby the station in north Ginza, and through the Asakusa market we reached the hotel.

Japan in general. Adventures, thoughts.

After almost two weeks that I am in Japan I can share some of my expreriences with the reader. In the first week I had the feeling, that I am not on Earth. This is another planet. It is so different.
Japan is a very clear counrty. However there are no rubbish-bins on the streets at all. An everyday task can be to figure out how can you get rid of the small piece of napkin which is left back form your icecream. The streets are clean, noone throws away anything.
Japan is a very traditional country. They keep the religion(s), the traditions and they are very proud of it. They love their country as well. They tour around all the time, and take photographs of every single object on their way. A funny habbit is making group-photos. If there are three people or more, this is a must to be photographed in a group-photo in every site they go. Accordingly there are group-photographer masters next to every site. They take their place for the photo with a very high discipline.
They also find western style people very interesting. Some young didn't miss the opportunity to get photographed with us.
Language: funny for us. Mostly they do not understand English, but the fact that I don't speak Japanese doesn't disturb them in speaking their language to me. Magically we never had a single language-related misunderstanding.
Another phenomenon is the English-menu effect. English menu is actually a Japanese menu with an English title, and subtitles. However the individual items are in Japanese... ;) The effect is that once you see an English menu you might enter that restaurant, but once you did it, you will not leave just because they don't really have a real English menu.
The same with information. A huge board: INFORMATION is the title. But below... everything is in Japanese. Very informative indeed.
Habbits: One very bold habbit is making a deep bow to each other. This is ritualized tradition and it must be done more than one time. In the subway one person asks the time from someone. After getting very polite answer, the bowing ceremony begins. Both of them make deep bows to the other. This can take even an entire minute or so.
High-tech: This country is highly developed in terms of technology. Their superannuated GSM cell-system is dead, they have only a newer technology and all phones are 3g. Also no room without high-quality LCD television.
Railways, subways are on the highest level I have ever seen. The Shinkansen scuds with at least 300km/h, you sit inside, and don't even feel it. In the trains and subways all the information is also in English. They are very accurate. On a three-hours ride the Shinkansen arrives exactly on time, not even one minute later.
Food is essential on the train, everybody eat, so do we. In every station they sell prepacked dishes, which they heat in a microwave in about 20 seconds. This box contains fishes, rice, and vegetables. It is super-fresh and tasty. To eat on the Shinkansen is an unintended reflex.
It is a little hard to get used to IE and blogspot.com in Japanese, the luck is that I remember which button links where.
ATMs are rarely used in Japan, so are credit cards. Cash is the best thing that a tourist can bring with him.
All these are just a small taste. Picures will come sometime...

5-6/11 Kyoto - Takayama

In the morning after a short breakfast we went to the silver temple. This temple has a stone garden and a plant garden as well. The stone garden is a creature out of very small stones which are organized in a way that it draws interesting patterns. Pictures hopefully tomorrow. Then we took a short walk in Gion, took our hand-lagguage, and made our way to Takayama.
Takayama is a small town in the Japaneese alps. The ride for the train from Nagoya took about two and a half hours. Incredible mountins, huge forests, and small rivers with waterfalls on the way. We found our minshuku (traditional japaneese hosting) easily in the chilly weather.

The day after (today) we got a japaneese-style breakfast. This means that we sat on pillows on the floor. On the table each of us had: salmon, rice, egg, tea, missu soup, vegetables, and a candle-heated system on which a leaf with a mix of souce, onion,and other stuff on it. According to the explanation we heated this stuff, put it on the rice, and ate. We also got some nuri with which we ate another kind of fish. That was a nice experience, hopefully pictures come tomorrow, or the day after.
During the day we toured the town all around. It has some neighborhoods of preserved private and merchant houses. Shrines and temples all around and beatyful coloured trees and leafes falling. We also saw a puppet show. These puppets are mechanical. They are contolled with ropes and they make funny movements. One of them even can write letters on a paper, and perform such kind of tasks.
Now we are back to the minshuku starting to think on dinner.

4/11 Hiroshima, Miyajima

In the morning we took the city tram to get to Miyajima-guchi, from where we ferried over to Miyajima, a island next to Hiroshima.
We saw the most famous gate in the sea, the old city, and many nice pagodas. A festival took place, where young and older danced and played music in the traditional manner.
After Miyajima we saw the rememberance Peace Park in Hiroshima, where the A-bomb dome stands.
In the evening we came back to Kyoto and did not miss the sushi of Tomi.

3/11 - Himeji - Hiroshima

We took the morning Shinkansen superexpress to Himeji. This half million citizen city has a wonderfull castel in it - the Himeji castel.
In its center stands a huge six stored pagoda, where we climed up. Around the castle we saw many beautiful houses belonging to the complex.
Nice gardens in between. We have entered one of them, the most beautiful japaneese garden we saw up until now. Small waterfalls, golden fishes, and bridges puzzeled the view.
In the evening we arrived at Hiroshima and made a short walk.

2/11 - Nara, Kyoto

We took the morning train to Nara, which used to be the capital of Nippon.
We visited two significant shrines and temples. In the Todayo-ji we saw the huge Buddha statue.
The garden of the other shrine included a three- and a five-stored pagoda.
We also saw the treasure house where about 1000 Buddha statues are exhibited.
The old city of Nara impressed both of us very much.
(private reminder: bockets of water in each house entrance)
In the evening we saw a traditional performance show in the Gion corner theater including tea-ceremony, puppet-show, flower arrangement, comic theater performance.
After this performance we went back to Tomi-sushi bar to eat dinner.
We met a very nice couple japaneese couple, who sat next to us. Both spoke very good English.
After a short conversation it turned out that the guy (Yoshi) manages the Kyoto center of IBM.
They thaught us the correct way of eating with chopsticks, to eat missu-soup at the end of the meal,
and also a little secret: no problem to eat sushi with our hands.
They have ordered for us special types of sushi, which do not appear on the English menu.
After the delicious dinner they have invited us to come with them to a pub. We accepted the invitation. We run to catch a taxi, which took us to a japaneese-western style
high-class pub. The house once belonged to artists, and later it was bought by someone who turned it to an exclusive pub.
Paitings on the walls, japaneese style doors and walls, but western-style bar.
The third place that evening was a traditional japaneese bar, where after leaving our shooes outside we entered a floor sitting private room. We talked a lot, and drunk excellent french wine called Ego.
Around midnight we said our goodbye to these very nice people. This evening was without doubt the most interesting evening of the tour up until now.

1/11 - Kyoto

We have visited the Imperial Palace in Kyoto; huge gardens, beautiful palace.
Afternoon: Kyoto National Museum. In the permanent exhibition we got a taste from the ancient japaneese culture, religion and tradition.
Evening walk in the wonderful neighborhood of Gion. Traditional old japaneese houses, small streets, and lots of restaurants and pubs all around. We ate dinner in a traditional japaneese restaurant, where we sat on the floor, and traditionally costumed waiters served us.

Some pictures -finally

Poor me... ;) Hakone - Fuji area:

Kyoto - traditional tea ceremony:

Gion - Kyoto:

Gion - Kyoto street:

Nara - old city:

Nara - Todayo-ji

Japaneese garden - Kyoto:

Fuji mountain area - from Hakone cablecar:

Imperial palace - Nikko:

Buddha statues - Nikko:

Nikko - bridge:

Ueno - Tokyo:

Ginza intersection - Tokyo:

pervert:

31/10 - Hakone - Kyoto

After having a breakfast at the Hakone hotel we took a bus to Gora station. From there a "carmelit" took us to Souzane, a place nearby where we could take the cable-car up the hill. Fanatastic forests, rich colours and very fresh air. We arrived then to a place where vulcanic activities are observable all the time. The entire mountain smokes, and ejects sulfide steams.
Fuji-San, the greates vulcano, was hardly seen because of the clouds around him. We only saw its flat peak of the 3776 meters high mountain.
We ate special eggs which were boiled in the vulcanic hot mineral water. They had a black colour from outside, however they had regular taste.
Another cable car took us to the Ashinoko lake, where we took the pirate's boat to the other side.
From Gora station then we took a special tram to Hakone-Yumoto. This tram ascends and descends up- and downhill while taking zig-zags. Each segment the tram changed its direction of moving. The driver changed his location from one end to the other permanently.
Afternoon we took the Kodama Shinkansen from Odaware to Kyoto. It took about 3 hours.
On the way we could clearly see the huge Fuji-San on the right side of the rails.
We found the hotel very easily in the city, and went for a walk and sushi dinner in a small authentic local bar. This sushi was the greates ever. I know that I have stated this already about the Tokyo sushi which we ate, but we both think that this small place wins.
At the first sight Kyoto seems to be a most bubbly city with lots of restaurants, bars and clubs. So far we saw only a couple of streets, but I am sure that in the next days we will explore it deeply.

30/10 Nikko, Hakone

Today we toured the most central sites of Nikko. This includes many temples, a treasure house, and a japaneese garden. We began our tour with the garden, which made on both of us a great impression. Beautyful colours, and spectial smells of trees and their wonderful leafes with all colours of the rainbow with the background of the temples and the pagodas with their red-brown colours.
The temples are most beautyful. The three buddha's statues are more than 3 meters high.
Around noontime we took the trains (regular trains and Shinkanzens) back to Tokyo station and from there via Odaware to Hakone.
Hakone is a wonderful town south of Tokyo, quite close the Fuji mountain. Today we went to a swimming pool complex, where we tried all kinds of very special bathes. Jakoozies, and beer bath are only two examples.
Fabulous dinner in the hotel has just put the final accord on this happy day.

29/10 - Nikko

Today we took the Shinkanzen to Untsunomya, and from there a small train to Nikko. Nikko is an ancient town, where the emperror sat for a short period in the Edo era. We saw his house which is today a museum. Wooden walls, wodnerful gardens. We saw a park of lots of Buddha statues sitting in a row. Nikko is located north of Tokyo in the hills. Fresh air far away from the city's pollution. We also saw a nearby waterfall on 1200 meters above the see level, and a fantastic lake with a traditional Japaneese village. After returning to Nikko we started to search for a restaurant, which was a much more difficult task than we thought.

- Excuse me Sir, we are searching for a restaurant. Could you please tell us where we can find one?
- Oh, Sil, go to the light, and then take light, and this will be on the light side of the load.

... restaurant found, eating very tasty chineese food, decided to drink a beer afterwards...

- Excuse me, can we get some beer please?
- Ah.... Bean? Ok! Just a moment!
- No, no ... beer!
- Yes, of coulse!
She goes to the cashier and prints the bill.
- No, sorry we wanted a beer, not the bill yet!
- Oh! Just a moment Sil!

Finally we got our Kirini, which tasted delicious.
:)

28/10

Today we had wonderful sunny weather. We went all the way to the Imperial Palace, which is closed to ordinary people, opened only for his majesty and company. Impressive green parks, lake all around the palace. Simply wonderful. We returned to see Asakusa. We visited the Sinsho-ji - a beautyful temple, and the 5-stores pagoda. Authentic market, very crowdy. Enjoyed very much.
Then in Ueno we found an entire neighborhood of temples. Amaizing. Back 500 years in the history. Parks, pagodas and museums.

Tomorrow we are heading to Nikko.

Pictures I cannot upload now. Hopefully in the next few days I will find a card reader somewhere, and then I will upload the good ones.

27/10, Tokyo

Today we went to a long walk in Ginza, Tokyo. Huge buildings, wide roads, strange traffic lights (for cars the lights are located one next to the other in a row). After quick breakfast at starbucks through the very small and authentic streets of the neighborhood we have found the famous Sony building. Inside the latest developments of the company are exhibited, and sold for unbelievable prices. Dancing robot, and similars.
Havy rain most of the day.
A car sprayed water from a puddle. I jumped aside. Well, on my right there was a pool of water of a building entrance. In the last second I succeeded to avoid the "accident" - keeping my balance. I almost landed there :)
After the below mentioned lunch (prev. post) we took the metro to Asakusa. Traditional market of candies and other local specialities. Bought. A lot :) . Very tasty.
We saw the Sinso-ji and the 5-store pagoda from outside only, but today we plan to come back there. The rain stopped until we came back to Ginza.

My first *real* sushi experience:
Well, dear reader, with all the respect, I must tell you that most probably you do not really know what sushi is. Or actually how it tastes. I do. :)~
The salmon and the tuna are SO fresh that it is hard to find the words to express. We could not see the rice, because they give so much fish that it covers it as is. This was around 2:30 am. Naturally the restaurant was open, and we were not the sole guests.
We ate really a lot. Then expected for an extremely high-sum check, but it did not come. We payed around 90 NIS each.

signs of life

We sat in a restaurant for today lunch. At the next table sat two young: a girl and a boy. We were in the middle of our meal when they got their soup. They looked at the soup with a wide smile and happy face. From the soup something wanted to escape. It moved its body all around the plate inside the liquid. We don't really know what it was over there. We just saw that it made them very happy and they ate the soup with a great pleasure.

We looked very well into our soup trying to find signs of life.

Fortuntatelly there was not any. Well, I don't decline anything tasty, but this is still... a bit hard to me.

Ginza, Tokyo, Japan

Arrived sucessfully.Yesterday flight to Rome - cheese and toscana wine
Flight to Hong Kong - pancake with bananas.
Flight to Tokyo - tourist info, train pass, tokyo station, change to Shimbashi.
Asking someone where the hotel is...　he was fluent japaneese. I wonder how he learned such a difficult language. But no English there of course. I identified the hotel from its fronｔ view, which I saw on the internet. 29th floor, huge twin room, view on Ginza business district.Then we went around about 2 hours walk in Ginza.Too tired now.

הרפתקאות היום-יום

לא קרה שום דבר. סתם.
אההה... למה שוב התעצבנתי? אספר לכם!

נכנסתי לתומי לניו-פארם לקנות מברשת שיניים, כופסת פלסטיק למברשת, ותיק רחצה קטן. לא משהו מסובך נכון?

אז זהו...
לא מצאתי מברשת שיניים נורמלית שהיתה נכנסת לכופסת הפלסטיק הכי גדולה שמכרו בחנות. ניסיתי אחד-אחד. לשווא.
לאחר מכן חיפשתי תיק רצחה פשוט כזה מבד או מניילון.
היו תיקים במגוון צבעים וצורות.
אך לא היה תיק אחר אשר בו היתה נכנסת מברשת שיניים סטנדרטי. פשוט היו קטנים מדי.

יישר כח! עתיד מזהיר.

--א

Hat ilyen nincs. Az agyam ketteall.
Bementem a drogeriaba hogy vegyek magamnak egy fogkefet, egy kozonseges muanyag dobozt a fogkefe tarolasa celjabol, es egy akarmilyen kis piperetaskat amibe mindez, egy szappan kisereteben befer.
Eddig egyszeru... most jon a neheze.
A legkissebb felnott fogkefe nem fert bele az uzletben arult legnagyobb muanyag dobozkaba.
Ezen kivul egy kozonseges fogkefe az egyik kis pipere taskaba sem fert bele hosszaban, kilogott es nem lehetett becipzarazani.
Remek. Nem?

הסירנה השכונתית

אתמול בערב הגעתי הביתה בשעה מאוחרת למדי. בשכונה אי שם במקום לא ידוע התחילה לפעול סירנה של מכונית או של חנות. בהתחלה לא כל כך שמתי לב. כעבור כעשרים דקות התחלתי לתהות מה זה יכול להיות. עברו עוד עשרים דקות כאשר העניין כבר עיצבן אותי למדי. אני אדם סובלני, אבל נשברתי במהרה כשהבנתי שהבעיה לא תיפתר מאליה.
חייגתי 100 כדי לדווח למשטרה על המטרד השכונתי. צלצל הטלפון במשטרה, צלצל וצלצל במשך כשלוש דקות. אז ניתקתי. כעבור דקה ניסיתי שוב, חייגתי 100, צלצל וצלצל הרבה מאוד זמן (דקות), אך לשווא, כי איש לא היה מעוניין לדבר איתי בעברו השני של הקו. תוך טיפוח אשליות ובציפיה דרוכה צלצלתי בפעם השלישית, כשסוף כל סוף הבנתי שהיום הם לא יענו לי במשטרה. למה? ככה. סתם. מזל שלא היה איזה מצב חירום (קטטה, אונס, שוד או גניבת רכב).
באיזשהו שלב הפסיקה הסירנה. אני הלכתי לישון, אך לא שקטתי.
יכול היה להיגמר אחרת, השודדים בורחים, האנס נמלט, נסים כל מפרי החוק, והטלפון במשטרה אי שם עודנו מצלצל...
לילה טוב.

--א

תלאותיה של לטאה

הבוקר כשנעלתי את נעליי, יצאה לפתע לטאה קטנטנה מתוך נעל ימין. אחוזת אימה רצה המסכנה - הישר אל עבר האמבטיה. בקפיצה קטנה היא מצאה את עצמה בתוכה, ובתוך שניות ספורות נעלמה בחור הניקוז... לא שבה עוד. שם היא קיוותה להסתתר. עצוב, לא?

--א

תרמיל וקיורטוש

הבוקר נסעתי לרחוב בוגרשוב בתל-אביב במטרה לחפש לעצמי תרמיל שמתאים לטיול.

הכרתי את חנות "המסלול", המשתרעת על פני שלוש קומות מקודם. כל מה שמטייל צריך, אפשר למצוא בחנות. מוכר צעיר הוביל אותי בין נעלי טרקים ואוהלים למחלקה של התרמילים.
המבחר מבלבל מאוד. אחרי כ-30 דקות של הסברים, ומדידות התמקדנו בשלושה דגמים שיכולים להתאים לי. בשלב הבא העמסנו משקולות בשלושתם כיווננו את מערכת הגב בצורה מדויקת. הסתובבתי עם שלושתם בחנות בכל מיני מצבים, עליות, ירידות על המסלול הבנוי בכדי להרגיש את ההבדלים.
לבסוף החלטתי לקנות את גקו-65 בעלת נפח של 65 ליטר + 10 ליטר הרחבה.
כמה מהיתרונות לעומת תרמילים אחרים:
מערכת גב נוחה במיוחד מתכווננת ומתאווררת (!), מקום לראש, תאים נוחים מאוד, כניסות לתא המרכזי מלמעלה, למטה וגם מהצד (!).
הנה תמונות:



עם התרמיל הגדול יצאתי מהחנות ונכנסתי לקנות קיורטוש. קיורטוש הינו מאפה מתוק אשר מקורו בטנסיבניה חלול מבפנים, מצופה קרמל ושברי אגוזים מבחוץ. לצערי את הצילום הוא פיספס בקצת (נאכל מספר דקות לפני כתיבת פוסט זה). אך למרות זאת הוא שווה התייחסות.
הנה תמונה שמצאתי:

והנה לינק לאתר של בית הקפה, אשר בו הקפה רק דרך אגב, ובעיקר אופים את הקיורטוש.

--א

פוליטיקה

מוכר לי מאיזה מקום....

Offices

F5 Tel-Aviv, where I work, plans to renew the office at Ramat Hachayl.
My imagination began working overtime to figure out what kind of workspace programmers really need. I think what we (and other people considering their job as "creative") need is a "cool office". While surfing the net I've found some really cool stuff, and creatively designed offices. Here they go:

This is the conference-bike

Here is how to use it:

That is someone at Google:


Stairs at Skype:


But who uses stairs nowadays?
Redbull office, London



Dreaming.

vertical farming

The world's population is expected to increase by 3 billion by 2050 - nearly all of it in cities. 80 percent of available farmland is already in use.
Dickson Despommier, an environmental science professor at Columbia University states that vertical farming will do for agriculture what the skyscraper did for office space.



Here is an article on it on CNN.

had enough of your good old mail client?

Caroline Horn has created Anymails which is a visualization of received emails. Using natural metaphors is in the center of her concept.



For more info see here

Rosh HaShana at my parents

I came over to Budapest to celebrate rosh hashana with my parents.
Some pictures:







And some pictures of the surrounding landscape:

google codesearch

In my boring lesson today at the university I have played around a little bit with google codesearch (www.google.com/codesearch). This engine searches phrases in open-source codes.
One of the queries I made is "f-ck the user"

One of the best hits for this is bonobo project in GNOME.
See the following comment:
/*
* Don't remove "/" or the user will have to recreate it. And
* we don't want the poor user to go to so much work. Because
* the user is our boss. We love the user. Everything for
* the user. Here I am, sacrificing my youth, my hands, and
* my very SOUL on the high-altar of this fucking USER I've
* never even fucking met! FUCK THE USER! FUCK HIM! What
* did he ever do for me?
*/

Well, sorry for disturbing the reader with such non-politically correct citations, but its funny for me.

"Political affiliation could be all in the brain"

I've found an interesting article on www.newscientist.com on the above issue.
Political scientists and psychologists have noted that, on average, conservatives show more structured and persistent cognitive styles, whereas liberals are more responsive to informational complexity, ambiguity and novelty. David Amodio of New York University, US, tested the hypothesis that these profiles relate to differences in general neurocognitive functioning using event-related potentials, and found that greater liberalism was associated with stronger conflict-related anterior cingulate activity, suggesting greater neurocognitive sensitivity to cues for altering a habitual response pattern.
An abstract of the article can be found here

צייד בצהריים

מסעדת פסטה-מיה, צהרי יום ראשון.

חברי מהעבודה, יובל, ואנכי נכנסים קצת מורעבים למסעדה הקטנה בתל-אביב הסואנת. מתישבים ליד שולחן קטן, מעיינים בפרטי התפריט אשר בו מגוון רחב של פסטות טעימות עם רטבים שונים.
המלצר בא לקחת הזמנה ובטון מונוטוני מתחיל בסיפורי המונות היומיות, ואגדות הקינוחים.
בנקודת זמן מסויימת פתאום פניו מחווירות, וקולו נחלש. האיש הצעיר החל לגמגם בלחש על איזה עכביש בשיער של יובל.
- רק בלי פניקה! רק בלי פניקה! אני כבר אוריד אותו - שש מלצרינו אלי קרב. - לא לזוז! אני אטפל בו!
יובל, בחויוך של סקרנות מעורבת באימה ממתין חסר אונים להתפתחויות.
המלצר לוקח מפית אדומה ומתקרב לאט לאט לראשו של החבר. ידו עם המפית מושטת קדימה, אך רגליו שומרות מרחק מה מהזירה.
ברגע זה רוב הסועדים מסתכלים עלינו ועל המלצר בחוסר הבנה מסוים. שקט שרר במקום, שקט של מתח ושל צפייה דרוכה.
רגע האמת של הבחור הגיע כאשר העכביש יחד עם המפית נופל על הרצפה. המלצר קפץ עליו, אך כנראה שהחרק חמק. מסע הצייד נמשך על בלטות הקרמיקה אך הסתיים בנצחנה הגורף של סוליית נעל המלצר החביב.
זה היה קרב קשה, אך הבעת הפנים של המלצר חשפו בפני כולם את שביעות רצונו מהמעשה הנועז.
בהקלת מה ובחיוך רחב עברנו לנושא הפסטות ורוטב העגבניות הנפלא.
אגב: את העכביש עצמו לא ראינו, רק הוא, המלצר המהולל ראה אותו בעיניו היוקדות.

--א

התארגנות לנסיעה ליפן

אחד מחבריי הטובים - שמעון - ואנכי נוסעים בסוף חודש אוקטובר לטייל בארץ השמש העולה- יפן.
אני אשאר ביפן שלושה שבועות ושמעון שבועיים.
אתמול ישבנו עם יועצת לעינייני יפן: אילה דנון, אשר המליצה לנו על תכנון מוקדם של הטיול ככל שניתן.

Napra pontosan elkeszult a program, ahogy Andris mondja "amitol el lehet majd terni" :)
Ime:

הנה התוכנית:

ez tiszta bena, betesz egy csomo br-t csak ugy magatol, es nem birom kiszedni. ime a <br>-ok

26-Oct-07	Friday	Landing (14:30) in Narita airport & transfer to Tokyo
27-Oct-07	Saturday	Tokyo full day tour
28-Oct-07	Sunday	Tokyo full day tour
29-Oct-07	Monday	Early morning trasfer to Nikko / Nikko full day tour
30-Oct-07	Tuesday	Transfer from Nikko to Hakone / Hakone half day tour
31-Oct-07	Wednesday	Hakone half day tour & transfer to Kyoto / city center / Gion (Geisha)
01-Nov-07	Thursday	Kyoto full day tour
02-Nov-07	Friday	Nara & Kyoto afternoon
03-Nov-07	Saturday	Himeji castle (8:00 JR from Kyoto ) & Hiroshima
04-Nov-07	Sunday	Miyajima (~14:00) back to Kyoto
05-Nov-07	Monday	Kyoto half day tour & transfer to Takayama
06-Nov-07	Tuesday	Takayama full day tour
07-Nov-07	Wednesday	morning transfer to Tokyo + Tokyo
08-Nov-07	Thursday	Shimon flight from Narita, Mt Fuji
09-Nov-07	Friday	Tokyo full day tour
10-Nov-07	Saturday	Sendai & Matsushima bay
11-Nov-07	Sunday	Sendai or Yamagata
12-Nov-07	Monday	Izu panisula
13-Nov-07	Tuesday	Mt Takao
14-Nov-07	Wednesday	Flight from Narita

שרשרת הייסורים של שער בניין תל-אביבי ממוצע

אצלי בבניין התקלקלה הידית של שער הכניסה.
הגיע איש מקצוע אשר תיקן את הידית. אך תוך כדי עבודת התיקון ברח לו המברג מהאצבעות, וחדר ברעש איום דרך חלון הזכוכית של השער פנימה לתוך הבניין.
כמובן הוחלט שלא להחליף את הזכוכית. הפתרון המקורי שנמצא למפגע הסביבתי המסוכן היה להדביק שלט צהוב קטן על הזכוכית: "נא לסגור את הדלת!"
אחרת ודאי לא הייתי חושב לסגור אותה...
השלט ביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר והסתיר את שבר הזכוכית בצורה תמימה, כך שבאי הבניין לא שמו לב שזכוכית הדלת שבורה.

לפני כשבוע נסדק סדק ארוך בתוך הזכוכית יוצא מהשלט ועד לקצה הדלת.
אחדים לעגו: נו, יצא המרצע מהשק!
אחרים - שלא זכרו שהחלון שבור - סברו שהדבק שאיתו השלט הודבק הוא שגרם לנזק.
תאוריות מהסוג הזה עד היום עושות את דרכן מפה לאוזן בין הדיירים.

הבוקר התקלקלה שוב ידית הדלת.

בסופו של דבר קיבלנו ידית מקולקלת, זכוכית שבורה בדלת, ושלט שאת הוראתו אי אפשר לבצע.
ישראל 2007.

--א

The Cape Cod Model

Recently I've heard about the Cape Cod model, which enables people be more effective in relating one-on-one, in groups, and in organizational settings.

The model is based on the Gestalt approach. For more info on this see: here.

Usage of the model increases awareness of what people do well and what their strengths are and helps them to also see what blocks their productivity and satisfaction.

For more info on Cape Cod see: here.

תום השירות

אמש אחרי שכולם הלכו כבר לישון צעדו רגליי בין עצי האקליפטוס על משעולי החצץ של תל-השומר.
הכוכבים הנושרים שנראו בשמיים, והירח שממנו נשאר רק סהר דקיק הצטיירו כמו תמונה מעוצבת במכחול יפני.
קווי צורות המחסנים הרחוקים במישורים הצחיחים משתרעים עד טמיעתם בחושך הליל בלב ליבו של הקיץ הלוהט.
את שלוות האוויר חתכו זימזומי היתושים אשר רמזו בנוכחותם שהטבע עודנו האדון למרות המאמץ המלחמתי שהצבא עושה נגדו.
חצות הלילה שעה מתאימה למחשבות.
עוד פחות מיממה אני נפרד מהקבוצה הזאת, מהקבוצה שמעל לכל ספק היתה המצליחה ביותר בשנים האחרונות.
אנשים שרובם לא הכירו אחד את השני לפני כן התגבשו ועיצבו מחלקה ממושמעת, מגוונת, ומעניינת.
כמה שאני מתלונן, אני בסך הכל אוהב את האנשים האלה שמקדישים את חופשת הקיץ שלהם לבוא ולעבוד בחינם עבור צה"ל.
נוכחותם בבסיס מורגשת היטב, והם מחדירים מוטיבציה לחיילים הצעירים אשר נותנים רק כרבע מהתפוקה של המתנדבים.
כל הכבוד!
חכמינו אמרו שבית המקדש השני נחרב בגלל שנאת חינם, ואילו שלישי ייבנה עקב אהבת חינם.
אני מרגיש שהמתנדבים כאילו בונים את בית המקדש השלישי מדי יום.

היום כבר יום חמישי בערב, אני יושב בביתי בתל-אביב ומעלה תמונות לאינטרנט, זכרון שנשאר ויהדהד עד בואה של הקבוצה הבאה.
הנה כמה מהתמונות:








הנה כל התמונות

שובו של הכובע

זה עתה הוצאתי את הבגדים ממכונת הכביסה. כיבסתי את המדים, ואת הכובע גם כן.

כשהוצאתי אותם מהמכונה היו שני כובעים...
בחיי.

מסקנה: כובע צבאי מתרבה לבד. סתם ככה, בלי סיבה מיוחדת, בזמים ובמקומות אקראיים.

Na ez mar tulzas. Kiszedtem a mosogepet miutan kimostam az egyenruhamat es a sapkat. Amikor bepakoltam egy sapka volt. Amikor kiszedtem mar ketto.
Azt hiszem osztodassal szaporodik.

למה כובע

דברים משעשעים קורים בצבא.
דוגמה אחת: לפעמים אני מסיע מתנדבים ברכב הפרטי שלי למקומות עבודה מרוחקים.
לא היה כמעט יום שבו לא מצאתי כובע שמישהו איבד אותו באוטו.
עד אתמול הצטברו ברכב 4 כובעים.
במסדר הנפת דגל הלאום מדי בוקר כולם עומדים עם כובעים.
גם אתמול זה היה כך. ברכב היו ארבעה כובעים, ולאיש לא היה חסר.

הכיצד? אין לי מושג. חוקי המתמטיקה משתנים בצבא.

--א

ezt leirom magyarul is.
Katonai sapkat visel mindenki a reggeli zaszlofelvonasnal.
A sapka arra is jo hogy a tuzo napon lehessen hordani. Igy van ez onkenteseimmel is.
A heten sokszor fuvaroztam oket a bazison belul autoval. Majdnem minden nap valaki elvesztett egy-egy sapkat az automban. Igy gyultek a sapkak a hatso ules mogotti kalaptartoban.
4 sapka gyult ossze ott a het folyaman. A tegnapi zaszlofelvonasnal mar vartam hogy kinek fog hianyozni sapkaja. Mindazonaltal mindenkin volt sapka - senkinek sem hianyzott.
Hm. valaki ez nekem elmagyarazna? Vagy a hadseregben uj matematikai szabalyok ervenyesulnek? Vagy kleptomanias a nep?

מילואים, שבוע ראשון

נמל התעופה, 6 שעות, בילוי נחמד!

אז הסבר קצר על ההבדל הדק בין טלכרד, כרטיס סים, לא גברתי, זה לא אותו דבר. לא, זה שהטענת את בטריית הטלפון זה לא אומר שיש גם כסף על החשבון...
אבל אני לא ממש מבין בזה...
יקר פה, כן הכול יקר
אוטובוס לבסיס, מזוודה נשארת, אוטובוס בורח, מתנדב צורח
אוטובוס חוזר, נמצאה האבידה
נמצאו עוד כמה אבידות באוטובוס, אבל הכול בסדר, רק המזגן לא עובר

יש לשתות הרבה, חם מאוד, אתם לא רגילים,
החולצה גדולה מדי, היא קטנה מדי, היא גם גדולה וגם קטנה באותו זמן
איך זה יכול להיות? המ...
מסדר, הנפת דגל, דיסטנס, לא נורא... תגיות לחולצות
חלוקה לעבודות: חם מדי, קר מדי, רחוק מדי, קרוב מדי, קשה מדי, קל מדי וכל זה ביחד
אכן, אסור לצאת מהבסיס, לא ייתנו לך לחזור... אז מה? מה אז מה? איפה תשני?
דפיקות בדלת 2 וחצי בלילה, אישה מבוהלת, אחוזת אימה... מה יש? יש לטאה בחדר לטאה!!!! אוי!!! אה זה לא ערשי? אז לא נורא.
סופ"ש מתקרב, אפילו המזגן תוקן, אוטובוס בא לקחת את המתנדבים לסופ"ש בתל-אביב... נהג: איפה זה התחנה המרכזית? אה. בתל-אביב? אוקיי? איך אני נוסע לשם?
יפו, בית-עודד (אכסניה של שר-אל), חלוקה לחדרים... אחר כך ישיבות עם המפקדה ודיווחים

ויהי ערב ויהי בוקר שבוע אחד.


קבוצה מגוונת, 27 מתנדבים, כולם נחמדים, ובעיקר מעניינים
יש את הביישן, השולט, הדתי, זה שמדבר מהר, זה שלא שומעים, זאת שלא מקשיבה, זאת שמאבדת דברים (כבר הפסקתי לספור כמה), יש צעירים, יש מבוגרים

אבל כולם עובדים יפה ללא כל תמורה, סתם, כי בא להם לתרום למדינה ולצה"ל. לא מקטרים, אוהבים את האוכל הצבאי. ואני מדריך אותם, מתרגם להם, אחראי עליהם, ומחדיר בהם מוטיבציה נוספת.
אני אמנם היאררכית המפקד שלהם, אבל יש לי תחושה שדרגת "המתנדב" היא הדרגה הכי גבוהה בצה"ל.
אני לא התנדבתי לשירות, הם כן.
אני מקווה שהם נהנים

oops

היום הגעתי למגרש החניה של האוניברסיטה וחיכיתי להסעה שתגיע.
כעבור כמה דקות חנתה בחורה צעירה בחניה והצטרפה אלי לתחנת ההסעה.
שימו לב לשיחה הבאה:

-הי, אתה מחכה פה הרבה זמן?
-לא נורא, כחמש דקות.
- אוי אני מאחרת לכיתה...
- תראי בדרבי לא נורא קצת לאחר, כמעט כולם מאחרים קצת אצלנו ...
- כן, אבל... אני המרצה

oops...

na most ez leirom magyarul is, mert ez poen.
egyetemi parkolo, leparkolok, varom a kisbuszt ami bevisz.
jon egy fiatal lany, o is leparkol, szoba elegyedtunk:

- mennyi ideje varsz itt a kisbuszra? - igy a lany
- a, nem sok 5 perc, mindjart jonnie kell
- ajaj, azt hiszem kesek az orara - (orajat nezi, es panikol)
- oh ne izgulj, az egyetemen mindenki kesik, nem problema ez, legalabbis nalunk...
- azt en ertem ... de en vagyok a tanar...

ehm, uhm... lehet lakkozni

מילואים או שביתה

עכשיו נזכרתי שיכול להיות שעיני תשבית את נתב"ג ביום ראשון.
אם זה יקרה, המתנדבים לא יוכלו להגיע, ואני אחזור לעבודה.
בכל מקרה אני מקווה שהעיניינים ייפתרו עד אז.

אני מקבל טלפונים מהמתנדבים כל הערב, השמועה התפשטה במהירות האש. למשל צלצלה אלי מתנדבת וותיקה על סף גיל העמידה בשם לילה מודאגת, מפוחדת, רועמת ולא מפסיקה לדבר. הנה קטע מהשיחה, לא נגעתי:
-שלום
-שלום איתן זאת לילה, מה נשמע, אני שמעתי שיש בלגן אצלכם, איך נוכל לנחות, איך נקבל את המזוודות, כי זה מדאיג מפני שיש בה יין לחברים בחיפה, ואז אם הם יבואו לא אוכל למסור להם, אבל איך בכלל כל זה יכול להיות, מתי ידונו בסוף השביתה, דווקא עכשיו, זה נורא, אה נשאר לי עוד מהשנה שעברה איזה כרטיס טלפון אני לא יודעת אם אפשר להשתמש בזה אולי אני אביא מחשב נייד, אה אבל בטח לא יהיה אינטרנט, אז אולי מצלמה, זהו מצלמה להנציח את הרגע, אומרים שזה כדאי, גם חברה שלי קנתה אחת 6 מגפיקסל משהו משהו אז מה נסגר, אנחנו באיםאולאאושזהסתםאיומיםמהאתהאומרכיאניחושבתש.......
-לילה? לילה! היי, אין לי תשובות בשבילך!
-מה? אבל כבר צילצלו....

וכן הלאה. במחשבה השניה... כל העניין של השביתה הזאת אולי רעיון לא כל כך גרוע...

--א

מילואים

ביום ראשון אני מתחיל לעשות מילואים של 3 שבועות. אני הולך להדריך קבוצת מתנדבים מהונגריה אשר מונה 29 אנשים שבאים לעבוד בבסיסי צה"ל.
היום קצינת המבצעים חשבה שזה רק שבועיים, אז עדכנתי אותה שמעולם לא היה מדובר בשבועיים, אלא בשלושה שבועות.
רק יום רביעי היום אבל אני כבר מתחיל להריח ריחות. ריחות של בלגן, חוסר אחריות ושל חוסר תשומת לב.
המתנדבים בצדק יבואו בטענות ואני אצטרך לתת את ההסברים בשם הצבא. כרגיל.
הלואי שאטעה, והפעם הכול יהיה אחרת.
- שאף אחד לא יעלם
- שאף אחד לא יטיף לנרצות
- שאף אישה מבוגרת לא תתעוור לעין אחת
- שיחס הבסיס כלפיהם יהיה הולם
- שהאוטובוס לא יחכה שעתיים במקום הלא נכון
- שלא יריבו המבוגרים עם הצעירים
- שלא אצטרך להעיף אף אחד הביתה
- שלא אצטרך לאיים על אחות במרפאה אשר מסרבת לשים אינפוזיה למי שהתיבש (בטענה שלא הם אמורים לטפל בו)
- שכל אחד ירגיש שתרם משהו לצבא ולמדינה

אני מקווה שהפעם נראה דברים שונים, וטובים יותר מהרגיל.

--א

דואר. אינטרנט, בנק. המעטפה המבוילת.

אמש ראיתי פרסום בטלוויזיה ובה מאירים את תשומת לב הציבור לעובדה, שאזרח וותיק שלא שילם את האגרה, לא יוכל לקבל החזר!
מדהים! כנראה שהיו לא מעט כאלה שניסו בשיחות כאלה:

-שלום, אני רוצה לבקש החזר לאגרה
-אבל אדוני, אתה לא שילמת כלל!
- נו באמת מה זה משנה!

--א

עניין עם פועלי בניין

הבורי והסלטים היו טעימים כרגיל במסעדת ג'קו היום בצהריים. שלמה ואני צעדנו חזרה בכיוון המשרד במסלול הרגיל ברחוב הברזל בתל-אביב.
לכשחלפנו על פני אתר הבניה של בית החולם אסותא החדש, התגלה לעיניינו מראה מרהיב.

פועל בניין מן השורה יושב לו בשקט ברחוב, מדבר עם חברו העומד לצידו.
כשהתקרבנו אליהם ראינו שהוא בעצם יושב על בלון גז ששוכב על המדרכה לחום היום.
מכיוון שהיה לו כנראה קצת משעמם, הוא התנדנד על בלון הגז קדימה ולאחור.
זה כבר לא כל כך מצא חן בעיניי. חלפנו על פניהם בצעדים זריזים במיוחד ומיד הגיע אלינו ריח העשן מהסיגריה שהוא עישן!
המומים מהמחזה הסוראליסטי חזרנו לעבוד וקבענו פה אחד שהאיש ראוי לתואר היוקרתי של דרווין, אשר מוענק כל שנה לאנשים לא חכמים במיוחד.
אני רק מקווה שתמיד יהיה לו ולסביבה שלו מזל.
רק זה יציל אותו לאורך זמן.

--א

Anykey - a Firefox Add-on

I have just discovered a Firefox extension: Anykey.
It has two main features:

1. It allows to type in phonetically in different languages and tries to convert each letter of the text to an equivalent letter in the chosen language.
Unfortunately letters are mapped one-to-one between English and Hebrew (transliteration). So when I type "shalom, anashim" it gives out "סהאלומ, אנאסהימ" in Hebrew. Actually this is not phonetic, but rather orthographic issue.

2. Let's consider the following case: you intend to type "שלום לכולם" in Hebrew. After having typed you notice that you have "akuo kfuko" on the screen, because you forgot to switch the language to Hebrew. Anykey can correct your fault by the "Hebrew keyboard" setting.

In my case at least the second function is more usable. Nice

My Test Driven Environment

Recently I've began using test driven development in some of my projects.
The basic idea of TDD is writing tests first before actual coding. This ensures staying close to a working codeline, fun in development and loss of fear to touch code for refactoring and other purposes.

Working in very small steps ensures that the code remains of high quality.

The diagram demonstrates the process of decision making during test driven development.

For more info on TDD see the following two links:
Agiledata
Test Driven

TDD is used in Extreme Programming (XP), which is an agile software engineering methodology created by Kent Beck.


Recently I have read a book from Kent Beck: Extreme Programming Explained.

To support the concept of separating feature-adding and refactoring tasks Kent Beck recommends "wearing" hats. The hat of feature-adding/bug-fixing and the hat of refactoring. This ensures that refactoring is done separately from other development tasks.

I apply this concept in an extended way.
Each step in TDD is represented by a "hat". The hats are small pieces of paper with the task written on them.
On my desk I have a small dolphin. He is the one wearing a hat.
Each hat is given a number, and I have one or more options to go further.
When the dolphin wears a specific hat I deal only with tasks which are closely related to that hat.




For example after refactoring (5) I can go to 4, which is running tests.
Let's say I would jump from refactoring to a bug-fix. Then my hat says "No! Run tests first!".

Here we can see my dolphin wearing the 'refactoring' hat.

These hats help me to keep the discipline of TDD methodology, and they add much fun to the work.

השואב השובב לא שואב לשווא

יש המצאה חדשה בעולם: רובוט שואב אבק. כן, זה נכון, אין צורך עוד לנקות את הבית במו ידינו. הרובוט יעשה זאת לבד, ואפילו מבלי שנהיה בבית. מדובר במכשיר קטן ועגול שמטייל להנאתו בבית. כל מקום שבו הוא נמצא מנקה. שואב וגם משתמש בחומרי ניקוי. תודו: אדיר לא?
אני חושב שכן.
ביום שלישי האחרון ישבנו בשקט כמה חבר'ה בדירה בחולון אצל מישהי מהקבוצה. תה טעים מספלים קטנים, פיצוחים, עוגיות ודיבורים, כאשר לפתע צץ לו רובוט מאחורי הספה. הוא החליט לנקות את הסלון. פנינו החווירו, מישהי צעקה "אמא", אחרים סתם ישבו עם פה פעור מראות הייצור המוזר שזה עתה הצטרף לחבורה שלנו, משמיע רעשים ומסתובב לנו בין הרגליים לבד.
טלי לקחה את המכשיר לחדר צדדי, הרחק משדה הראיה שלנו. יצאנו מההלם, קיבלנו הסבר מפורט על אופי המוצר, על מחירו בשוק.
לא עברו 10 דקות, והאורח שוב הופיע במלוא הדרו, הפעם מכיוון המטבח. טלי - כפוית טובה - הפעם התעצבנה עליו, שמה אותו בחדר עבודה הרחוק, וסגרה עליו את הדלת.
בשעה הקרובה שמענו שהוא מנסה לצאת, אך לשוא מתאמץ, כי הדלת היתה אכן סגורה.
בשלב כלשהו ריחמתי עליו ושיחררתי אותו משם.
הוא שוב התקדם לכיוון הסלון , אך בדיוק נגמר לו המצבר ובדרך לביצוע משימתו נדם קולו ונעצר באמצע המסדרון.
- אין לכם לב - אמר אחד ילדים עם דמעות בעיניים - תראו מה עשיתם לו !
אמא טלי ניסתה להרגיע את הילד המבוהל אשר בכה על "חיית המחמד" שלו.
אחרי טעינה קצרה השובב שוב שאב והסתובב חופשי בדירה. אף אחד
לא חושב עוד לסגור אותו בשום חדר...
--א

החוכמה שבשומשום והלחמניה הלוחמנית

הבוקר ערכתי קניות בסופר שבקניון איילון. רכשתי לי מצרכים לשבת, בין השאר הונחו בעגלה ארבע לחמניות עם שומשום.
כשהגעתי לקופה עוד לא היה לי מושג על מה שעומד לקרות; לשעשע ולזעזע בעת ובעונה אחת.
הקופאית ערכה חשבון כהרגלה כאשר הגיע תורן של הלחמניות המדוברות עם השומשום.
שם נוצרה בעיה קטנה: מספר הקסם בן חמש או שש הספרות שישב על פיסת הנייר הייצוגי על כל אחת מהלחמניות היה מכוסה השומשום!
אוי, מה עושים?
שואלים את הקוד המיוחל בקופה הראשית?
לא!
אולי שואלים את הקופאית השכנה?
לא ולא!
הפתרון היה הרבה יותר מקורי ויצירתי.
מתחילים לגרד את השומשום עם הצפורניים עד שייראה המספר!
איך לא - השומשום העקשן היה דבוק חזק, לקח לה כ-10-15 שניות להבין שסתם לגרד - לא יעזור.
בשלב הזה היא התחילה להילחם בנייר עצמו. לבסוף הצליחה הקופאית בעלת הרעיונות המשונים להוריד את הפתק - ואיתו כרבע מהלחמניה.
כמה לקוחות שעמדו בתור התחילו להתגלגל מצחוק ואני התחלתי לחפש את המצלמה הנסתרת.
גירוד קל נוסף על הפתק הקרוע הכריע אותו סופית, והמספר התגלה לעיניי כל.
-2.17 שקל כל לחמניה - כך הקופאית הדיספונקציונלית.
- כן, הרי אמרתי לך... - השבתי בשקט, והלכתי לאיטי להחלף את הלחמניה הקרועה באחת שלמה.

לא היתה שום מלצמה נסתרת...
בדרך הביתה חשבתי מי יותר חכם: הקופאית, האופה, או שמא השומשום על הלחמניה.
אני חייב להודות: אין לי תשובה חד-משמעית.

--א

רמת החי"ל

אתמול הבנתי סוף סוף איפה אני עובד. אינני עובד ברמת החייל כפי שודאי יחשוב הקורא התמים.
אני עובד ברמת החי"ל.
השם חי"ל ניתן לשכונה על שם ראשי התיבות של "חטיבה יהודית לוחמת" (הבריגדה היהודית) אשר לחמה באירופה במלחמת העולם השנייה.

הכנוי העממי השגוי "רמת-החייל" נובע ככל הנראה מטעות שבכתיבה של שמו האמיתי של השכונה.

בלשנים, הערות? הכיצד הפך ה " לשני יודים?

--א

פאשה

מוצ"ש 10 וחצי בלילה מצלצל אלחנן אשר מתגעגע לטעם אוכל תורכי. טוב, על אדמת תורכיה טרם דרכו רגלי, אך למאכלים טובים אינני יכול לסרב.
מה אפשר לעשות, לא נותר אלא לצאת אט בלילה הקיצי החם לרחרח אחר אוכל תורכי בחוצות תל-אביב.
הגענו לרחוב האבעה ובו מגוון רחב של מסעדות. בין המסעדות בסגנון אמריקה החזקה, של בולגריה בלקאנית, איטלקיה הטמפרמנטית, ושל סין העממית מצאנו מקום נחמד ושמו פאשה בסגנון תורכי.
את פנינו קיבלה מלצרית חתיכה במיוחד בסבר פנים יפות. סעדנו עלי גפן עם אורז, קובה חמוסטה, קבבוני טלה, פרגיות ממולאות בשקדים ועוד ועוד...

טעם נפלא של ניחוחות תורכיה במלוא התגלמותם, תענוג לחך וללשון, הנאה גסטרונומית אותנטית.
קינחנו בכדאיף: מאפה מבצק שערות על מצא אגוזים ופיסטוקים טבולים בסירופ חם. פשוט ללקק את האצבעות.
כשיצאנו נדמה היה לרגע שזה עתה נחתנו מתורכיה. המוזיקה עדיין מהדהדת באוזני, וטעם הכדאיף עודנו מענג את שפתיי.
זכרונות של טעם רכרוכי, של אווירה מיוחדת אשר הובילו אותי בסמטאות איסטמבול הקסומה!

אהה... בעצם זה ברחוב הארבעה בתל-אביב.
שלא תתבלבלו!
בתאבון!

--א

תותשנה יתושותינו

בוקר טוב! "החיים הם חיים, החלום הוא חלום"
"חיים מתחילים באור, אחר כך, לאט, יורד החושך." (מיכאל גורביץ)
אצלי דווקא בחלום יש אור.
כך היה זה גם הלילה. בחלום ביקרתי באיזה כפר קטן. את שלוות המקום חתך לפתע מטוס שחג בגובה נמוך מעל הבתים. הוא טס הלוך וחזור, והפריע מאוד מאוד. התעוררתי מהרעש, ועל מיטתי בחדר החשוך ב-2:35 לפנות בוקר החל מסע הצייד. המטוס בגובה נמוך לא היה אלא יתוש קטן ומעצבן אשר מצא את מותו על משקוף הדלת אחרי מרדף ארוך.
כחצי שעה אחרי שחזרתי לישון הפעלתי איזו מכונה שהיתה במפעל נטוש. הרעש המחריד מהמכונה שלא השתמשו בה כנראה הרבה זמן שוב העיר אותי.
אתם יודעים מה עבר בראש של היתוש השני רגע לפני מותו?
כף היד שלי!
שש אלי קרב הרגתי את השלישי בשעה 4:40 על התקרה.
המסע נמשך אל תוך הלילה, עד השעות הקטנות של הבוקר עד שבסביבות 5 שכחו הקרבות. כוחותנו עמדו בגבורה במתקפה המשולבת. מטוסי האויב ספגו אבידות קשות.
בתום הקרבות מותש אך שלו חזרתי לישון. את הזירה נטשתי ב-6:40.

זה היה נסיון הפיכה אמיתי, פוץ'. חושך ואור בעירבוביה, חיים בלהוט.

תותשנה יתושותינו!

--א

WTF ?

סיפורים ישראליים מהיומיים האחרונים:
1. הודעה במזכירה האלקטרונית בבית: ...מוזיקה... "תודה שהתקשרתם...אנא תמתינו, ותיענו בהקדם..."
לא ידעתי שפיתחתי יכולת מיוחדת להתקשר מהבית כשאני בכלל לא נמצא בבית ועוד להקליט את כל זה במזכירה...

2. חנות סטימצקי, גן-העיר, תל-אביב: רציתי להשתמש בתלוש של "נופשונית" בסך מאה שקל שקיבלתי ליום ההולדת שלי.
שמתי בסלסלה די-וי-די בסך 99 שקל ומגזין שערכו מגיע ל-42 שקל.
הקופאית בחיוכה הרחב הודיעה לי שהתלוש לא מתקבל בכל ערכו, ושאצטרך להוסיף "אולי 4 שקלים".
לאחר שהסכמתי קצת הסתבכה עם החישוב המסובך. עמדתי מולה כ-5 דקות (!) . אז התחילו אנשים להתעצבן. היא נלחצה ולחצה על הכפתור כמה פעמים. אינני יודע מה פירוש כל לחיצה אבל בסופו של תהליך היא ביקשה ממני להוסיף 23 שקלים. שאלתי אז איך זה יוצא, אך לשווא, כי היא בעצמה לא הבינה.
99 + 42 + 4 = 123
כדי למנוע פוגרום שילמתי ונסתי מהזירה על נפשי.

ספרים זה סטימצקי!
מתמטיקה לא כל כך...

--א

Cat on keyboard

When your nice cat jumps on the desk and walks through your keyboard you most probably will clap your hands or do some other movements in order to make the cat escape from the computer's close environment.
In some cases a cat can write 'p[-pjnjnjk65r56zsazs' or other most meaningful strings.
In less successful cases the poor animal can order something from eBay, or sell your shares on the stock market.

Great News!!!
Chris Niswander of Tucson, Arizona developed a software called PawSense, which detects when a cat is walking across your computer keyboard, and knows how to ignore the key-strokes, which were not made by a human.

For his work he got Ig® Nobel Prize in 2000.

Great idea, funny topic, I like it.

See: http://www.bitboost.com/pawsense/

Is your computer cat-proof?

אורכית - המשך

אורכית ירדה היום בחזרה את חצי מהעלייה של אתמול.
ניתן לראות בגרף את העלייה הפתאומית של אתמול ואת הירידה ההדרגתית של היום בהיעדר הודעה על העיסקה.

אורכית

מניית אורכית היום בברסה בתל אביב התנהגה בצורה מוזרה למדי.
עליות של כ-8.8 % בהקפים גדולים נרשמו החל מהשעה 16:24.
לא היה ברור פשר העניין, מכיוון שלא היתה שום הודעה לתקשורת, לא דוחות ולא אירוע חריג אחר.
בשעה 16:39 התפרסמה באתר מעריב באינטרנט כתבה קצרה בדבר חוזה עם לקוח חדש של החברה בהיקף של 40 מיליון דולר. גוגל הספיק לאנדקס את הכתבה, שבשעה מאוחרת יותר
הוסרה מאתר מעריב ולכן הלינק אליה לא עובד.

אי אפשר באמת לדעת האם הידיעה היתה שקרית או שהיא פשוט הודלפה מוקדם מדי לתקשורת. אני רק מקווה שמחר הם יצאו בהודעה מסודרת לעיתונות, כי אחרת מניה תיפול בחזרה.

Trek - the Saga continues ...

I rode the bike today for about an hour or so, and I must say that this was a great experience. It is most comfortable and fast. I must get used to the "gear", I sometimes simply forget that I have the option to change to lower. It's a real WOW.

Trek Navigator 2.0

אחרי התלבטויות רבות סוף כל סוף הערב קניתי את האופניים שכה רציתי לרכוש. אופני עיר לשימוש בתל-אביב בלבד מהקטגוריה הבינונית ומחברה טובה. 21 הילוכים. דגם 2011, מזגן, מנוע 1600 סמ"ק, סראונד, צ'נג'ר, קורא צרובים, יד ראשונה מרופא, 9 קריות אוויר, מראות מתכווננות + תוספות.
טוב אז אולי לא כל זה נכון, אבל אופניים כאלה בחיים לא היו לי.
אז ממחר, לא בעצם מיום ראשון או שני, מקסימים מיום שלישי ... אני לא נוסע לעבודה...אני רוכב לעבודה!
אמא אל תדאגי, אני קונה קסדה... ואולי אני גם אשתמש בה. נראה.
מה שבטוח יהיה לי סוף שבוע מעניין.
-א

http://openairbicycles.com/itemdetails.cfm?action=specs&ID=500

The four-color theorem

The other day Ran has told me an interesting problem: the four color theorem.
This is a theorem, which states that given any plane separated into regions, such as a political map of the states of a country, the regions may be colored using no more than four colors in such a way that no two adjacent regions receive the same color.
The conjecture was first proposed in 1852 when Francis Guthrie, while trying to color the map of counties of England, noticed that only four different colors were needed (Wikipedia).
The proof was given by N. Robertson, D. P. Sanders, P. D. Seymour and R. Thomas in 1996. It can be found at: http://www.ams.org/era/1996-02-01/S1079-6762-96-00003-0/S1079-6762-96-00003-0.pdf
It can be interesting to think how many colours do we need in n-dimension where n>2.
Shlomo, thanks for the refinement.

Human computation

In traditional computation a human can give certain tasks to a computer to perform by providing a formalized problem description.
Human computation is a process in which the computer "outsources" particular tasks to humans. There are many problems which can be solved better by humans than by the most sophisticated algorithms. Some bold examples are solving capcha, or labeling images with words.

I heard a great presenation given by Luis von Ahn on human computation.
This can be found at: http://video.google.com/videoplay?docid=-8246463980976635143

עולם חדש מופלא

לא מזמן גיליתי לתדהמתי שבין העמלות שאני משלם לבנק מופיע סעיף קטן של שני שקלים לחודש.
נחשו אתם מה עולה לי שני שקלים לחודש?
זוהי ההמצאה של המאה, שירות מיוחד שאני מקבל מבנק הפועלים.

הם גובים ממני את התשלום עבור המשכנתא !!!

אין צורך עוד לשלם כל חודש את המשכנתא במזומן (לבנק הפועלים), כפי שוודאי היה נהוג בימי קדם, אלא זה יורד מדי חודש אוטומטית מהחשבון! וזה עולה לי רק שני שקלים לחודש.
בשיכרון חושים ובהנאה עילאית רציתי לקחת את ההזדמנות הזאת ולהודות לבנק הפועלים על השירות הנפלא שמעל כל ספק שינה את חיי מקצה לקצה.
עולם חדש מופלא ב-480 ש"ח ל-20 שנה.
שווה , לא?
א

La Poele D'or

בשבוע שעבר, נדמה לי בצהרי יום ראשון נכנסנו עם רובי למקום הקבוע שלנו לאכול ארוחת צהריים. המסעדה הצרפתית הקטנה בתל-אביב הנמצאת ברחוב הברזל לא כל יום מתמלאת באורחים. אנחנו רגילים לשבת בה, להתנתק מהעבודה, לשמוע מוזיקה צרפתית שקטה ולסעוד את ליבנו במאכלי גורמה טעימים. אותם צהרי יום ראשון האווירה - איך אגיד את זה בעדינות - התקלקלה מעט.
באמצע ארוחת הצהריים נכנסה למסעדה חבורה של 5-6 צעירים, והתישבו שולחן לידינו.
תהיתי האם החופש הגדול בבתי הספר כבר החל (אחרת מה הם עושים פה?). אך במהרה הסתבר שהם לא תיכוניסטים, אלא עובדי היי-טק.
אחד מהם הצהיר בקולי קולות:
! shared folder-יש לי רעיון! בואו נעשה את זה ב

עיניו יקדו מהתלהבות, דמו רתח, ועורקיו געשו.
חבריו לקבוצה כמעט נפלו מהכיסא משמוע רעיון נהדר שכזה. אחד מהם הפיל את המזלג, לאחר רעד קולו מרוב מהתרגשות והפסיק ללעוס. הרוב סתם ונשארו פעורי פה מגאונות חברם. הנמוך מהם - לאחר שיצא מהשיתוק הרגעי - כך מלמל בין שיניו:
- נפלא, נפלא! חבריה, זה פתור! זהו!

רובי ואנכי הבטנו זה בעיני זה, ללא מילים רצינו פשוט להיעלם. לא להיות. השניצל על הצלחת רצה למות, והאורז העלה עובש קל.
המקלט האחרון שהיה לנו, והגן עלינו - איננו עוד. הם הגיעו אליו. כבשו אותו כמו שכובשים מבצר. בהתלהבות ובצעקות רמות.
אנחנו במנוסה.

הנסיך הקטן והמתכנת

במסעותיו הנסיך הקטן הגיע לפלנטה מוזרה בעלת צורה מרובעת. על שטח הפלנטה היו מפוזרים חוטים, ניירות מקושקשים בציורים מוזרים,וכוסות קפה חצי ריקות. באמצע ערימות הזבל ישב לו בשקט איש עם משקפיים, וזיפים.

- שלום, מי אתה? – פנה אליו הנסיך הקטן.
- רק רגע – ענה האיש.
- מה שמך? – המשיך הנסיך הקטן להתעקש.
- אני המתכנת. כבר נוכל לדבר, אני פשוט מחפש איזו בעיה בלוג. – השיב המתכנת.
- מה זה לוג? - שאל הנסיך הקטן. הוא הביט מסביב, אך לא הבחין בשום חפץ שהיתה מתאימה לו המילה הזאת.
- אז מה זה הלוג? – שאל שוב הנסיך הקטן – אני ראיתי כבר ערימת הזבל, אני מכיר היטב כוסות קפה, ואת החוטים, אבל אינני רואה פה שום לוג. איפה זה? מה זה?

האיש פנה אליו בהבעת פנים שהעידה על חוסר הבנה מסיום של הבצב.

- אתה באת לקחת איזה תיקון, נכון? – שאל ולתחיל לחטט באחת מערימות הנייר על שולחנו.- אני תיכף אבדוק ברשימה...אוקיי... הפאץ' הבא כבר יכלול אותו גם. אל תדאגו!

הנסיך הקטן הביט במתכנת בחוסר בטחון מסוים וראה איך הוא מוציא פיסת נייר מקושקשת בטוש צבעוני והחל להתבונן בה ריכוז ובעיון.

- שוב אני שואל, מה זה לוג? – שאל שוב הנסיך הקטן.
- אינני יכול להסביר את זה למשתמש כמוך – פתח המתכנת בהסבר – התוכנית כותבת את הבעיות שלה למעין יומן כזה, שאותו היא נועלת לזמן הכתיבה בלבד. כך אם איזה פונקציה עפה, אנחנו יכולים לאתר את מיקום התעופה לפי הלוג שבו כתובים הרישומים האחרונים שלפני התעופה. אבל כל זה לא קשור לפאץ' שלך.
- אתה מדבר מאוד מוזר! – ענה לו הנסיך הקטן – מי זה המשתמש? או מה זה?
- בני האדם מתחלקים לשתי קבוצות – ענה לו המתכנת ולגם מהקפה הקר – אלה שכותבים תוכניות הם מתכנתים. אלה שמשתמשים בהן הם המשתמשים. אני למשל מתכנת. אתה מכיוון שלא ידעת מה זה לוג, ככל הנראה אתה משתמש. באיזו תוכנית אתה משתמש?
- בשום תוכנית. לי יש רק שושנה אחת ושלושה הרי געש. אלה תוכניות?
- לא, לא לאלה התכוונתי. נו, אתה יודע... כשאתה מתיישב מול המחשב ומריץ איזה מעבד תמלילים או תוכנת מייל במשרד לדוגמא.
- לי אין משרד.
- אז בבית כשאתה משחק איזה משחק בזמנך החופשי – המשיך המתכנת בטון חסר סובלנות.
- בזמני החופשי אני אוהב להתבונן בזריחת השמש. אבל הפלנטה שלי עגולה ולא כזאת מרובעת כמו שלך.
- לא לא לא. הפלנטה שלי אוקטוגונאלית ולא מרובעת. עקב בילבול מושגים שכזה משתמשים מבלבלים הכול, אפילו מונחים בסיסיים אינם מסוגלים לזכור.
- איך הזריחה כאן? – שאל הנסיך הקטן, כדי לא לסטות מנושא השיחה
- מאיפה אני אדע? אני עובד בשעות האלה. טוב, די. תגיד לבוס שלך שהתיקון יהיה באפגרייד של הערב, ובינתיים אני חייב לדבג את השטות הזאת. לזה יש עדיפות יותר גבוהה מאשר לתמיכה. מצטער.

איזה טיפוס אנטיפט – תהה הנסיך הקטן, ועזב את הפלנטה האוקטוגונאלית. חוץ מזה – לא נראה לי שיכולתי להסביר לו שאני לא משתמש בשום תוכנית. אהה. וגם הוא לא יכול להסביר את העניין הזה עם הלוג בצורה נורמאלית... המבוגרים האלה באמת מוזרים !

--תרגמתי מהונגרית. המקור המדוייק לא ידוע

ICMP

ICMP = Internet Control Message Protocol.

The main problem in layer 3 (Network Layer) is that if we use IP (Internet Protocol) there is neither internal control, nor delivery assurance. TCP ensures these functionalities, however we might not want to use TCP on the Transport Layer. ICMP messages are encapsulated into datagrams in the same way any other data is delivered using IP.
For example when a host or a network is unreachable, and ICMP message will be delivered back to the source by router. An ICMP message always has at least three fields: type, code and checksum. Type and code both talk about the type of the message. (Code is a fine-tuning.)
Examples of use of ICMP messages

• Redirect / change request: initiated by the default router in case if the incoming interface is the same interface on which the packet gets routed out, or the datagram is not source-routed, or the router is configured to do so :)
• Address mask requests: when a host doesn't know his subnet's subnet mask it broadcasts an ICMP message with a subnet-mask request. A router will reply this request by specifying the mask in the message.
• Router discovery message: a host which doesn't yet know its own default router can send this ICMP message. This is a multicast message to all routers (224.0.0.2) (router solicitation message). This is not supported by all routers, but if it is, then advertisement is sent back.
• Source quench messages: when a LAN sends traffic simply too fast, and the WAN cannot support the high-speed traffic, then the router informs the source about congestions, and then it might reduce the speed :)
• Path MTU discovery: In order to prevent obsolete fragmentation, routers that receive packet with MTU which is already not supported, will return the source this ICMP message.Some sys-admins love to filter ICMP messages. For those: if you do so, this step has serious consequences. All the above functionality cannot work any more.

For more info: http://en.wikipedia.org/wiki/ICMP

After having written, I hope I will remember it - at least until Tuesday's exam.

ויקרא המרצה לאיתן הקטן: איתן !
ויאמר איתן: הנני.
ויאמר המרצה: איתן ביום שלישי אתה נבחן, עליך ללמוד את כל החומר על בוריו !
וייפלו פניו של הסטודנט הנודע, ויירע לו מאוד מאוד.
וילמד איתן יומם וליל, השכם והערב, בשוכבו ובקומו.

ויומיים לפני המבחן המדובר כותב איתן את הפוסט הזה.

כמו ילד קטן המחפש תירוצים למה כדאי שלא להתכונן שקעתי במחשבות עמוקות מדוע ולמה זה לי.
למה המוסדות האקדמיים מרגישים צורך כה עז לקלקל לסטודנט את חווית הלימודים ?
ללמוד - לדעתי - אחד הדברים היפים בעולם. כמו ליצור יש מאין, משהו שהופך להיות שלי בתהליך איטי של הבנה והפנמה כאחת. כצמא המרווה את צמאונו אני שותה תכנות רשתות, או בסיסי נתונים מקדמת הטכנולוגיה של ימינו.
עד בערך שבוע לפני המבחן. אז החוויה בין רגע נהרסת, הצמאון נעלם, המוטיבציה יורדת. כמגדל קלפים קורס העניין הרב שגיליתי עד כה. כל כוחותיי מופנים למטרה אחת בלבד: איך לעבור את זה. ללמוד למבחן זה מעין הלוויה. אנו מלווים את החומר בדרכו האחרונה.
יותר לא יהיה לנו חשק לגעת בו.

טוב אולי מוטב שאחזור ללמוד.

ויחזור איתן לחומר ללמוד וייטב לו.